היינו, סימן מסחר מאשר הוא סימן המיועד לשמש בידי צד כלשהו שאינו מנהל עסק, ומטרת הסימן המאשר היא אישור מקורו של המוצר שלאותו צד יש עניין בו והסימן המאשר מסמן את התכונות הטיב או האיכות של אותו מוצר.
מכאן, שבניגוד לסימן מסחר רגיל אשר מטרתו הצבעה ובידול של המוצר או השירות הספציפי שניתן על ידי עוסק מסוים ממוצר או שירות זהים הניתנים על ידי עוסקים אחרים, מטרתו של הסימן המאשר הוא לשימוש על ידי גורמים שקיבלו מבעליו של סימן המקור הסכמה בנוסף מטרתו של הסימן המאשר להצביע לצרכנים השונים על הטיב של המוצר, איכותו או תכונות מסוימות הקיימות באותו מוצר, תוך שהסימן המאשר מבטיח לצרכנים כי המוצר שהם עומדים לרכוש עומד בכל התנאים או התכונות שקבע בעל סימן המסחר המאשר.
סימן המסחר המאשר נולד מהצורך של היצרן המייצר מוצר באיכות או תכונה מיוחדים לידע את הצרכנים על כך שאותו מוצר כולל את אותו איכות או תכונה, וכן מהצורך של הצרכנים אשר לעיתים דורשים ערובה לכך שהמוצר אשר הם עומדים לרכוש אכן עומד באותם תנאים או תכונות מיוחדות.
בעת הגשה של בקשה לרישום סימן מסחר מאשר, נדרש המבקש מעבר למילוי כל אותם תנאים לרישום סימן מסחר רגיל, לצרף בנוסף תקנון או הסכם המסדירים את השימוש הסימן המסחר כסימן מאשר והמצביע על אופן הפיקוח על השימוש בסימן המסחר, כך, שאכן ניתן לעשות שימוש בסימן המסחר כסימן מאשר.
דרישה זו נוצרה לנוכח התכלית של הסימן המאשר, היינו, רשם סימני המסחר אחראי לבדוק בעת רישום סימן המסחר, כי הבעלים של סימן המסחר המאשר יכול לקיים את התכונות שאותו סימן מיועד לסמן (כלשון סעיף 14 לפקודה), זאת אומרת ברגע שבעל הסימן מציג תקנון או הסכם המאשר שיש לו יכולת לשלוט על השימוש שייעשה בסימן כך שהתכונות אותן הסימן בא להבטיח יתקיימו בפועל, הסימן יוכל להירשם כסימן מאשר.
סוגיה נוספת המבדילה את סימן המסחר המאשר מסימן מסחר רגיל מצויה בהוראות סעיף 14 (ב) לפקודת סימני המסחר הקובע, כי סימן מאשר ניתן לרשום אף אם אינו בעל אופי מבחין כנדרש בסעיף 8 (א) לפקודה המחייב שכל סימן מסחר יהיה בעל אופי מבחין (היינו, הוא מבחין בין מוצר או שירות של בעל הסימן לבין מצור או שירות של אחרים).
חשוב לציין, כי הכוונה של סעיף 14 (ב) אינה לקבוע כי סימן מאשר לא צריך להיות בעל אופן מבחין בכלל ופטור אותו לחלוטין מצורך זה, אלא, דרישה ספציפית זו אינה רלוונטית כאשר עוסקים בסימן מאשר שכן, בעל הסימן המאשר אינו בעל המוצר ואינו מנהל עסק ולכן הוא לא צריך להיות בעל אופי מבחין מהסוג הנדרש בסעיף 8 (א) לפקודה, אך הוא אינו פטור מהצורך הבסיסי של כל סימן רשום להיות בעל אופי מבחין. זאת אומרת הסימן צריך להיות בעל אופי מבחין אך הוא אינו צריך להיות בעל אופי מבחין בין מוצר של יצרן אחד ליצרן שני, אלא, בין מוצר המאושר על ידי הסימן המאשר לבין מוצר זהה אשר אינו נושא את הסימן המאשר.
אם כך, אם יצרתם סימן מאשר וישנם גורמים העושים בו שימוש ויש לכם דרך לאכוף זאת? מומלץ לפנות למשרד העוסק בתחום על מנת לרשום סימן זה ברשם סימני המסחר.
