בפועל, הגשת התנגדות לרישום סימן מסחר פותחת בין מגיש ההתנגדות לבין בעל סימן המסחר הליך משפטי מלא, אשר מתנהל בפני רשם סימני המסחר. במסגרת הליך זה, ההתנגדות נחשבת כ-“כתב תביעה”, ולבעל הסימן ישנם 60 ימים להגיש את תשובתו להתנגדות, היינו את “כתב ההגנה שלו”.
לאחר מכן יגישו הצדדים את תצהירי עדותם הראשית, אליה עליהם לצרף את כל הראיות הרלוונטיות, חוות דעת וסקרים (במידת הצורך) אשר יוכיחו טענותיהם, העדים והמומחים ייחקרו בחקירה נגדית על תצהיריהם, הצדדים יגישו את כתבי הסיכומים ובסופו של הליך תינתן החלטת הרשם האם לקבל את ההתנגדות או שמא, לרשום את סימן המסחר, ולצד שהפסיד תהיה האפשרות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי.
אז מהן הן הסיבות שבעטיין נוהגים להגיש התנגדויות לרישום סימן מסחר?
סעיף 24 לפקודה קובע תנאים שבמידה שהתקיימו ניתן להגיש התנגדות.
- ישנה סיבה ולפיה הרשם מוסמך לסרב לבקשת הרישום
- המתנגד טוען לבעלות על הסימן
התנאי השני הינו פשוט וברור. בדרך כלל הסיבות להגשת ההתנגדות לרישום סימן המסחר נסובות סביב חשש של בעל סימן מסחר רשום שהסימן המבוקש דומה או זהה לסימן שלו, כך שהציבור יכול לטעות בין הסימנים ולחשוב שהסימן שרישומו מבוקש קשור לסימן הרשום שלו.
התנאי הראשון מעורפל יותר וכולל שלל סיבות, החל מכך שרשם סימני המסחר טענה בבחינה ולא היה צריך לאשר את הרישום מכיוון שהסימן אינו כשיר לרישום בהתאם להוראות סעיף 11 לפקודה (סימנים שאינם כשירים לרישום) ועד לכך שהרישום נעשה בחוסר תום לב מסיבות כאלו ואחרות.
במסגרת ההליך הרשם יבחן את טענות הצדדים לעומק לצורך קבלת החלטה. כך, במידה שהטענה היא שהסימנים זהים או דומים הרשם ישתמש במבחן המשולש (מבחן המראה והצליל, סוג המוצרים/השירותים וכלל הלקוחות ומבחן יתר נסיבות העניין). במידה שהטענה היא שסימן המסחר לא היה צריך להירשם מכיוון שהוא אינו כשיר לרישום הדיון יתנהל בהתאם לטענה הרלוונטית, וכאשר הטענה היא לחוסר תום לב ברישום, הרשם יבחן האם המתנגד הצליח להרים את הנטל הכבד להוכיח כי הסימן הוגש לרישום בחוסר תום לב.
בנקודה זו חשוב מאוד לציין, כי חלק מההתנגדויות לרישום מוגשות כחלק מהליך אסטרטגי אשר נועד להשיג הישגים שונים. לכן, במידה שמוגשת התנגדות לרישום סימן המסחר יש לפנות לעורך דין המתמחה בתחום על מנת שיכול לבחון את המקרה, לתת חוות דעת ובמידת הצורך, להתגונן בשמך ולנהל את ההתנגדות בצורה המיטבית עבורך.