לאחר הגשת הבקשה היא “ממתינה” להליך הבחינה והאישור של מחלקת סימני המסחר. לעיתים נוצר מצב בו שני גורמים שונים מגישים שתי בקשות נפרדות אשר הינן זהות או דומות עד כדי הטעיה. מקרה כזה מוסדר באמצעות סעיף 29 לפקודת סימני המסחר הקובעת, כי:
29 (א) הגישו אנשים שונים בקשות נפרדות להירשם כבעלי סימני מסחר זהים או דומים עד כדי להטעות, לגבי אותם טובין או הגדר טובין, והבקשה המאוחרת הוגשה לפי שקובלה הבקשה המוקדמת, רשאי הרשם שלא לקבל את הבקשות עד שייקבעו זכויותיהם בהסכמה שבא עליה אישור הרשם, ובאין הסכמה או אישור כאמור יחליט הרשם, מנימוקים שיירשמו, לגבי איזו בקשה יימשכו ההליכים לפי פקודה זו”.
זאת אומרת, שבמקרה שבו הוגשו שתי בקשות דומות או זהות עד כדי הטעיה, הרשם צריך לבחון את שתי הבקשות ולהחליט איזו מהם תתבטל, ואיזו בקשה תעבור לשלב הבא-הליך הבחינה.
מרגע שהרשם מזהה שתי בקשות דומות, הוא שולח הודעה לשני בעלי סימן המסחר כי נפתח הליך תחרות בין שתי הבקשות בהתאם לסעיף 29 לפקודה.
במסגרת ההודעה קוצב הרשם זמנים לצדדים לצורך הגשת טיעוניהם. מכיוון שמדובר בהליך תחרות על הצדדים להגיש טענותיהם לרשם באותו המועד, ורק לאחר קבלת המידע, מועברים כתבי הטענות של כל צד אל הצד השני, זאת, על מנת שלא ליצור יתרון דיוני או אחר לאחד מן הצדדים.
במקביל ועד למועד שליחת כתבי הטענות, ניתנת לצדדים האפשרות להגיע להסכמה-הסכם דו קיום. במידה והצדדים מגיעים להסכם, ההסכם יוגש לרשם לצורך אישורו. במידה שהאישור ניתן הבקשות ייבחנו, ובמידה שיעברו את הבחינה הם יפורסמו להתנגדויות.
מידה והצדדים לא מגיעים להסכמות הצדדים מגישים ראיות ונקבע דיון הוכחות בפני הרשם, ולאחר מכן הצדדים נדרשים לסכם טענותיהם והרשם יפרסם החלטה בנושא.
שלושת מבחני העזר איתם נעזר הרשם בהחלטה
לצורך מתן החלטתו נעזר הרשם בשלושה מבחני עזר עיקריים שהתפתחו במרוצת השנים בפסיקה ותפקידם לסייע לרשם להחליט איזו בקשה תקבל עדיפות במסגרת ההליך, ותעבור לשלב הבחינה. להלן נפרט בקצרה מהם אותם מבחנים ואת עיקריהם. נציין כבר עתה כי שני המבחנים הראשונים הינם המבחנים העיקריים:
- היקף השימוש בסימן המסחר – מידת השימוש שעשה בישראל כל אחד מהמבקשים בסימן המסחר אשר הגיש לרישום. חשוב לציין, כי מכיוון שסימני המסחר נבחנים בראי השימוש בארץ המבחן עוסק בשימוש שנעשה בארץ. במסגרת המבחן בודק הרשם איזה מגיש בקשה רכש בארץ מוניטין והכרה לסימן עד למועד הגשת הבקשה. מכאן שהמבחן כולל מעבר להיקף השימוש את האפקטיביות של השימוש והסימן, היינו, עד כמה סימן המסחר מזוהה בציבור עם מגיש הבקשה.
- מבחן תום הלב – הרשם בוחן ובודק האם הבחירה בסימן המבוקש לרישום וכן השימוש שנעשה בסימן על ידי מי ממגישי הבקשה נעשה בתום לב. הרשם יבחן האם מי מהצדדים בחר בסימן במטרה להיבנות ממוניטין שבעל הבקשה השניה רכש. בנוסף, תיבחן השאלה האם מי מהמבקשים מנסה לרכב על מוניטין הקיים לאחד הצדדים בחו”ל, שכן, ישנם מקרים בהם אחד מהמבקשים מנסה להידמות לסימן של חברה ידועה (או פחות ידועה) בחו”ל.
- המבחן השלישי והפחות חשוב הוא המבחן הקודם בזמן – ככלל, הרשם ייתן עדיפות למי שהקדים והגיש את בקשתו, אך כאמור לעיל, מבחן זה הינו מבחן פחות, שכן, העדיפות אינה לפן פרוצדורלי ולכן תמיד תינתן עדיפות למהות על פני הפרוצדורה.
לסיכומו של דבר
הגשת בקשה לרישום סימן מסחר אינה עניין טכני גרידא. בטרם פונים ומגישים בקשה לרישום סימן מסחר חשוב לבדוק היטב מהו המצב המשפטי הרלוונטי והאם בפני הרשם עומדות בקשות בהליך בחינה אשר יכולות להפריע ולמנוע את קבלת הבקשה.
בחינה מקדימה ומתן חוות דעת משפטית יכולה לחסוך עלויות כספיות רבות הנובעות מניהול הליכי תחרות בפני רשם סימני המסחר, כמו גם עוגמת נפש הנלווית לכך.
